<h1>ספר החינוך מצוה תע"ט</h1>
<h2>דף ט:</h2>
לעשות צדקה עם הצריך אליה בשמחה ובטוב לבב, כלומר שניתן מממונינו למי שיחסר לו ולחזק העני בכל מה שצריך למחייתו בכל יכולתנו, ועל זה נאמר [דברים ט"ו] פתוח תפתח את ידך לו, ודרשו זכרונם לברכה פתוח תפתח ואפילו כמה פעמים, ועוד נאמר [ויקרא כ"ה] והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, ואמר עוד וחי אחיך עמך. משרשי המצוה כתבתי בכסף תלוה מצוה א' בסימן ס"ו מה שידעתי. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ב"ב י' ע"ב] שעיקר מצוה זו ליתן הצדקה ליד גבאי שיתננה למי שצריך לה כדי שלא יתבייש המקבל כשהוא מקבלה מיד הנותנה בכל עת שיראנו, וגם הנותן לא יביישנו עליה לעולם שזה אינו יודע למי נותנה וזה אינו יודע ממי מקבלה. ואתה בני אל תחשוב שענין מצות הצדקה לא יהיה רק בעני אשר אין לו לחם ושמלה, כי אף בעשירים גדולים תתקיים גם כן מצות הצדקה לפעמים, כגון עשיר שהוא במקום שאין מכירין אותו וצריך ללוות, ואפילו בעשיר שהוא בעירו ובמקום מכיריו פעמים שיצטרך מפני חולי או מפני שום מקרה אחר לדבר אחד שהוא בידך ולא ימצא ממנו במקום אחר, גם זה בכלל מצות הצדקה הוא בלי ספק, כי התורה תבחר לעולם בגמילות חסדים ותצוה אותנו להשלים רצון הנבראים בני ברית באשר תשיג ידינו. וכלל הענין שכל המהנה את חבירו בין בממון בין במאכל או בשאר צרכיו או אפילו בדברים טובים דברים ניחומים בכלל מצות הצדקה היא ושכרו הרבה מאד, ויכנסו דברי באזניך כי טובים המה, באזן תבחן מלים. ואמרו זכרונם לברכה [כתובות ס"ז ע"ב] שעני שאינו רוצה ליקח מערימין עליו ונותנין לו לשם הלואה, ואחר כך אין שואלין אותה ממנו, אבל עשיר המסגף עצמו ועינו צרה בממונו אין משגיחין בו, ואמרו זכרונם לברכה די מחסורו אתה מצווה להשלים חסרונו אבל אין אתה מצווה לעשרו. וכתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [פ"ט ממתנות עניים ה"ג] כי מעולם לא ראה ולא שמע עיר שיהיו בה עשרה מישראל שלא יהיה להם קופה של צדקה. ואמרו זכרונם לברכה [גיטין ז' ע"ב] שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב לעשות צדקה אם ימצא למטה ממנו שצריך לה. ואמרו זכרונם לברכה [שמות רבה ל"ו] שאין שום אדם בא לעניות לעולם בשביל ריבוי הצדקה שיעשה, שנאמר [ישעי' ל"ב] והיה מעשה הצדקה שלום, ואין ישראל נגאלין אלא בזכות הצדקה, שנאמר [שם א'] ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ויתר פרטיה במקומות בתלמוד בפיזור, ורובם במסכת כתובות [פרק שישי] ובבבא בתרא [פרק ראשון]. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה ולא עשה צדקה בעת שנשאל עליה או שראה שצריך הדבר ויש יכולת בידו לעשותה בטל עשה זה.
